בספטמבר 2025 נרכשה Pelanor, סטארטאפ ישראלי בתחום ה-FinOps, על ידי חברת Kela, בעסקה שהוערכה בתקשורת בעשרות מיליוני דולרים. עבורנו בסטודיו סלנט איי די, החדשות על הרכישה היו הזדמנות לחזור לשלב מוקדם הרבה יותר בחיי החברה, לתקופה שבה ליווינו את Pelanor במשך כשנה בתהליכי UX/UI, בזמן שהמוצר עצמו עוד התגבש, השתנה והתפתח.
זו הייתה עבודה על מוצר צעיר בתחום מורכב, כשהרבה מהשאלות עדיין היו פתוחות. חלק מהתהליכים כבר היו ברורים, אחרים השתנו תוך כדי העבודה, ויכולות חדשות נכנסו למוצר לאורך הדרך.
במובן הזה, האתגר המרכזי לא היה רק לעצב ממשק. הוא היה לעזור למוצר לקבל צורה ברורה בזמן שהוא עדיין לומד מה הוא צריך להיות.
לעצב מוצר בזמן שהוא עדיין מתגבש
עבודה על מוצר קיים ובשל מתחילה בדרך כלל עם הרבה נקודות אחיזה: יש מבנה קיים, משתמשים, תהליכים שכבר עובדים ודאטה שאפשר ללמוד ממנו.
בסטארטאפ בתחילת הדרך המצב שונה.
המוצר והחברה מתקדמים במקביל. הצוות לומד את השוק, מחדד את הצעת הערך, מפתח יכולות חדשות ומקבל החלטות תוך כדי תנועה. החלטה שנראית נכונה בשלב אחד יכולה להשתנות בהמשך בעקבות מידע חדש, פידבק או הבנה טובה יותר של המשתמשים.
לכן עבודת UX/UI במצב כזה לא יכולה להתחיל בשאלה "איך המסך צריך להיראות?".
היא מתחילה בשאלות רחבות יותר: מה המשתמש צריך להבין? מה חשוב לו לראות קודם? איך נכון לארגן עבורו מידע מורכב? באיזו נקודה צריך להציג את התמונה הרחבה, ומתי לאפשר לו להעמיק לפרטים? ומה עדיין לא בשל מספיק כדי להפוך להחלטה קבועה במוצר?
אלה היו מסוג השאלות שליוו את העבודה עם Pelanor לאורך השנה.
מתחילים מהמורכבות, לא מהמסכים
תחום ה-FinOps עוסק בסביבה שבה כמות המידע גדולה מטבעה: שירותי ענן, תשתיות, עלויות, שינויים לאורך זמן והקשרים שונים בין נתונים טכנולוגיים לעסקיים.
הקושי במוצר כזה אינו להציג עוד מידע. המידע כבר קיים בשפע.
האתגר הוא לעזור למשתמש להבין מה מתוך כל המידע הזה דורש את תשומת הלב שלו, ואיך לעבור מהבנה כללית לפעולה.
חלק משמעותי מתהליך האפיון עסק לכן בהיררכיה ובארגון המידע. איך מתחילים מתמונה רחבה ומאפשרים למשתמש להעמיק כשצריך? איך מציגים מידע מקצועי ועשיר בלי שכל האפשרויות יתחרו זו בזו? ואיך בונים ממשק שמשרת משתמשים שזקוקים לעומק, בלי להפוך כל משימה למסע דרך מערכת מורכבת?
בכמה מהתהליכים נדרשנו להחליט לא רק אילו נתונים להציג, אלא גם באיזה סדר ובאיזו רמת עומק.
למשל, האם המשתמש צריך לקבל כבר במבט הראשון את כל המידע הרלוונטי לאירוע מסוים, או רק מספיק הקשר כדי להבין מה קרה ולהחליט אם להעמיק.
השאלות האלה חזרו לאורך העבודה בצורות שונות. לפעמים הפתרון היה לצמצם מידע, לפעמים להוסיף שכבת הקשר, ולפעמים לשנות את הדרך שבה המשתמש מתקדם בין תמונה רחבה לפרטים.
זה בדיוק המקום שבו עבודת UX על מוצר מורכב הופכת מעבודה של סידור רכיבים לעבודה של קבלת החלטות.
לעבוד באיטרציות, ולא לחפש פתרון סופי
אחד המאפיינים הבולטים של העבודה עם Pelanor היה האופי האיטרטיבי שלה.
לא היה שלב שבו כל המוצר אופיין, עבר לעיצוב ואז נמסר כמקשה אחת. חלקים שונים במערכת התקדמו בקצב שונה ובהתאם לבשלות שלהם.
היו אזורים שבהם המבנה היה ברור מספיק כדי לעבור לעיצוב, ובמקביל אזורים אחרים שבהם המשכנו לבדוק חלופות, לדייק את ההיררכיה או להבין טוב יותר את התרחיש לפני שמקבעים אותו.
כך נוצר תהליך שבו אפיון ועיצוב התקדמו במקביל, אבל לא באופן אחיד.
במקום לחכות שכל המערכת תהיה "סגורה", העבודה התקדמה לפי רמת הבשלות של כל חלק.
המשמעות הייתה עבודה רציפה של שיחות, סקיצות, פתרונות ראשוניים, פידבק ועדכונים.
זהו הבדל חשוב בעבודה עם מוצר צעיר: איטרציה אינה רק "סבב תיקונים". היא חלק מתהליך קבלת ההחלטות.
לפעמים הסקיצה נועדה לא כדי להיות התשובה, אלא כדי לאפשר לצוות לראות את השאלה בצורה טובה יותר.
לפעמים צריך לשנות את החשיבה, לא רק את הממשק
ככל שהמוצר התפתח, השתנו גם חלק מההנחות שעליהן התבססו השלבים הראשונים. וזה טבעי.
אחד הדברים החשובים בעבודת UX הוא לזהות מתי קושי בממשק אינו באמת בעיית UI, אלא סימן לכך שצריך לבחון מחדש את המבנה שמאחוריו.
קל להוסיף עוד אפשרות, עוד רכיב או עוד שכבת מידע. אבל אם נדרשים יותר ויותר פתרונות מקומיים כדי לגרום למבנה לעבוד, לפעמים נכון יותר לחזור לשאלה הבסיסית: האם הדרך שבה אנחנו מארגנים את המידע עדיין מתאימה למוצר שהתפתח?
לאורך השנה היו גם נקודות שבהן חזרנו לבחון מבנים ורעיונות קודמים בהתאם לצרכים החדשים.
מבחינתנו, זו אחת הנקודות החשובות בעבודה עם סטארטאפ: המטרה אינה להגן על ההחלטה הראשונה שקיבלנו, אלא לעזור למוצר להמשיך להתפתח בלי שהחלטות מוקדמות יהפכו למגבלה.
UX כחלק משיחת המוצר
העבודה עם Pelanor נעשתה בשיתוף צמוד עם אנשי החברה.
התהליכים לא עסקו רק בפיקסלים, צבעים או מיקום של כפתורים. הם עסקו גם בתוכן, בהיררכיה, בתרחישי שימוש, בסדרי עדיפויות ובשאלות על מה המשתמש אמור להבין ולעשות בכל שלב.
במובן הזה, UX/UI לא היה שלב שמתחיל אחרי שכל החלטות המוצר כבר התקבלו.
הוא היה חלק מהשיחה שבה ההחלטות עצמן התגבשו.
מסך, Flow או Prototype יכולים להפוך רעיון מופשט למשהו שאפשר להגיב אליו. הם מאפשרים לצוות לראות השלכות של החלטה, לזהות פערים ולחדד את הדרישה לפני שמשקיעים בפיתוח.
העיצוב הופך כך מכלי להצגת הפתרון לכלי לחשיבה על הפתרון.
ובעבודה עם סטארטאפ צעיר, לזה יש ערך משמעותי במיוחד.
כשהשפה החזותית מתפתחת יחד עם החברה
במהלך שנת העבודה גם השפה המותגית של Pelanor המשיכה להתפתח.
מבחינת המוצר, שינוי כזה אינו מסתכם בהחלפת צבעים או פונטים.
כשהשפה החזותית משתנה בתוך מערכת שכבר כוללת רכיבים, מסכים ודפוסי שימוש קיימים, צריך לבדוק איך הזהות החדשה משתלבת בלי לפגוע בבהירות, בקריאות ובעקביות.
השאלה הייתה לא רק איך המוצר צריך להיראות, אלא איך לגרום לו להרגיש חלק מהמותג החדש בלי להפוך את הממשק לפחות אפקטיבי.
זה דרש הסתכלות על המוצר כמערכת שלמה ולא כאוסף של מסכים נפרדים.
כשהמוצר גדל, גם מודל העבודה משתנה
לאחר כשנה של עבודה משותפת, Pelanor הגיעה לשלב שבו בנתה צוות עיצוב פנימי.
מבחינתנו, זה היה שלב טבעי בהתפתחות של החברה.
ככל שמוצר גדל וקצב העבודה עולה, יש יתרון ברור לאנשי עיצוב שיושבים בתוך הארגון, מכירים את המוצר ביום-יום ועובדים באופן רציף עם צוותי המוצר והפיתוח.
לכן השלב האחרון בעבודה המשותפת לא היה רק סיום פרויקט, אלא העברת ידע מסודרת לצוות הפנימי שנבנה ב-Pelanor.
הסטודיו העביר את חומרי העיצוב, הקבצים וההיכרות שנצברה לאורך השנה, כדי שהצוות החדש יוכל להמשיך מנקודה שבה כבר קיימים בסיס, שפה והחלטות מוצריות ועיצוביות שאפשר לעבוד מהן ולהמשיך לפתח.
גם זו מבחינתנו חלק מעבודת מוצר טובה: לבנות תהליך שמאפשר ללקוח להמשיך קדימה באופן עצמאי.
המוצר המשיך להתפתח
מכאן Pelanor המשיכה בדרכה עם הצוות שלה.
המוצר התרחב והבשיל לפלטפורמת FinOps שמאפשרת לארגונים להבין ולנתח את הוצאות הענן שלהם, לעבוד עם דוחות ודאשבורדים מותאמים ולהציג את המידע בהקשרים שונים בהתאם לצורכי הארגון.
בהמשך שולבו במוצר גם יכולות AI משמעותיות, שמאפשרות למשתמשים לשאול שאלות על הוצאות הענן בשפה טבעית ולקבל הסברים על מה עומד מאחורי השינויים.
אלה כבר שלבים מאוחרים יותר בהתפתחות החברה, לאחר סיום הליווי השוטף של סטודיו סלנט איי די.
אבל מעניין לראות כיצד המוצר המשיך להתפתח סביב אותה שאלה בסיסית שהייתה רלוונטית גם בתחילת הדרך: איך לוקחים מערכת שיודעת הרבה מאוד, והופכים את הידע הזה למשהו שהמשתמש יכול להבין ולפעול על פיו.
מבט לאחור בעקבות האקזיט
האקזיט של Pelanor הגיע בהמשך הדרך, אחרי שהעבודה השוטפת של הסטודיו כבר הסתיימה.
אין כאן ניסיון לייחס את הצלחת החברה לעבודת העיצוב, ובוודאי לא לטעון לקשר ישיר בין הפרויקט לבין הרכישה.
עבורנו, החדשות הן בעיקר הזדמנות לחזור לשנה משמעותית בתחילת חיי המוצר.
זו הייתה עבודה שהמחישה היטב מה נדרש מתהליך UX/UI בסטארטאפ צעיר: לדעת להתקדם גם כשהכול עדיין לא סגור, לבנות מספיק כדי שאפשר יהיה לבדוק וללמוד, לא להתאהב בפתרון הראשון, ולהיות מוכנים לשנות את המבנה כשהמוצר עצמו משתנה.
ולבסוף — לדעת גם להעביר את המקל הלאה.
המטרה של תהליך UX/UI בשלב כזה אינה לקבע את המוצר מהר ככל האפשר, היא לעזור לו לקבל מבנה ושפה מספיק ברורים כדי שיוכל להמשיך לגדול, להשתנות ולהתפתח גם אחרינו.
