הרצאה וסדנה על ארכיטקטורת מידע, סטודנטים שהגיעו ללמוד אחרי יום לימודים מלא, והגאווה לפגוש תלמידים לשעבר שמובילים בעצמם את החיבור לתעשייה.
באמצע השבוע, הגעתי לאוניברסיטת רייכמן כמרצה אורח במפגש השלישי של מועדון UX/UI. השעה הייתה שבע בערב, והאולם היה מלא. פגשתי סטודנטיות וסטודנטים סקרנים, חקרנים ושאפתנים. אחרי יום מלא של לימודים, הם הגיעו עם אנרגיות, שאלות ורצון להמשיך להתפתח. כבר בפתיחה אמרתי להם שהבחירה להיות שם בשעה הזאת מעידה בעיניי על מוטיבציה ועל התמדה. בהמשך הערב ראיתי את זה גם בעבודה המשותפת.
מועדון UX/UI הוא אחד ממגוון המועדונים הפתוחים לסטודנטים ברייכמן לצד הלימודים. בעיניי, יש ערך גדול למסגרת שמאפשרת לפגוש אנשי מקצוע, להיחשף לנקודות מבט מהתעשייה ולהתנסות מעבר לתוכנית הלימודים.
נושא המפגש היה ארכיטקטורת מידע: האופן שבו מארגנים תכנים, פעולות ואזורים במוצר, כדי שמשתמשים יוכלו להבין אותו ולהתמצא בו.
זאת נקודת מבט שאני אוהב במיוחד בעבודת האפיון. לפני שיורדים לרמת הכפתור, מסתכלים מלמעלה על מבנה המוצר, על המסכים ועל הקשרים ביניהם. מה שייך למה? אילו אזורים צריכים להיות במערכת? ואיפה המשתמש יצפה למצוא את מה שהוא מחפש?
אבל לפני השיטות והדוגמאות, היה לי חשוב לדבר על המשתמשים עצמם. מי שנתקע מול מערכת לא בהכרח חסר ידע או יכולת. לפעמים הוא ממהר, מוסח, מתוסכל או פשוט לא מבין מה הממשק מבקש ממנו. את נקודת המבט הזאת צריך לפגוש בחמלה, לא בשיפוטיות.
משם עברנו לדוגמאות של ניווט בממשקים: ניווט ראשי, תהליכים שמתקדמים שלב אחר שלב וההתאמות שנדרשות במובייל. לאורך הדוגמאות חזרנו לאותן שאלות: האם ברור לי איפה אני נמצא, איך הגעתי לכאן ומה אפשר לעשות עכשיו?
לא חיפשנו פתרון אחד שמתאים לכל מוצר. רציתי להראות איך בוחנים החלטות בהתאם למשתמשים, למשימה ולהקשר שבו המערכת פועלת.

מרשימת רעיונות למבנה שאפשר להסביר
בחלק המעשי בחרנו יחד לתכנן אפליקציה דמיונית שתלווה את התוכנית ״הישרדות״. התחלנו בהעלאת רעיונות לפיצ׳רים ולתכנים: מידע על מתמודדים, קטעים לצפייה, לוח שידורים, משחקים, סקרים ותוכן מאחורי הקלעים.
הרעיונות הגיעו מהמשתתפים. בנינו יחד רשימה של כ־30 פריטים, כתבנו אותם על פתקים ומשם עברנו לעבודה בצוותים.
עבדנו בשיטת מיון כרטיסיות, או Card Sorting, שבה מקבצים פריטי מידע כדי לבחון דרכים לארגן אותם. בחרתי במיון פתוח: לא נתתי לצוותים קטגוריות מוכנות מראש, אלא ביקשתי מהם להציע את הקבוצות ואת השמות שלהן בעצמם.
כאן התחיל החלק המעניין באמת. אותם פתקים קיבלו בכל צוות חלוקה אחרת. היו שבחרו להפריד בין שידורים, מתמודדים, משחקים והפקה; אחרים נתנו מקום נפרד לקהילה, למאחורי הקלעים או למשימות ואתגרים.
פתאום כבר לא הספיק להציע רעיון טוב לפיצ׳ר. היה צריך להחליט איפה הוא יחיה, ליד מה הוא יופיע ואיזה שם יעזור למשתמש למצוא אותו.

לא בחרנו מבנה מנצח
כשעברנו יחד על התוצרים, היה חשוב לי לא להכריז על תשובה נכונה אחת. ההבדלים בין הצוותים חשפו דרכי חשיבה שונות, ונתנו לנו הזדמנות לדבר על ההיגיון שמאחורי כל חלוקה.
עם זאת, הסכמה בין חברי הצוות עדיין אינה הוכחה שהמבנה יהיה ברור למשתמשים. דיברנו גם על ההמשך האפשרי: לתרגם את ההצעות לאב־טיפוס, המחשה ראשונית של הממשק, ולבדוק כיצד משתמשים פוטנציאליים מתמצאים בו ומוצאים מידע.
את השלב הזה לא ביצענו במפגש. הסדנה הייתה התנסות בחלק מהתהליך, לא תחליף לתהליך כולו. מבחינתי, היה ערך גדול גם למה שקרה סביב השולחנות: הצורך להקשיב להצעה אחרת, להסביר החלטה ולהיות מוכנים לשנות אותה. במפגש השתתפו סטודנטים מתחומים שונים, ובהם פסיכולוגיה, תקשורת, מדעי המחשב, משפטים ויזמות. אני אוהב את המפגש הזה בין נקודות מבט — חוויית משתמש אינה שייכת לפקולטה אחת.

קודם לחשוב יחד, אחר כך לפנות ל־AI
לקראת הסיום דיברנו גם על האפשרות להיעזר בכלי AI כדי להציע חלופות לארגון המידע או להתקדם להמחשה מהירה של המבנה.
בכוונה רציתי שהעבודה תתחיל בלי הכלים האלה. קודם להעלות רעיונות, להתלבט ולגבש הצעה בצוות. אחר כך אפשר לבקש מהכלי הצעה נוספת ולהשוות: מה הוא חיבר אחרת? מה הוא פספס? האם החלוקה שלו טובה יותר, או רק נראית מסודרת במבט ראשון?
זאת גם הגישה שלי לשילוב AI בעבודה המקצועית. הכלים יכולים לעזור להרחיב אפשרויות ולהמחיש רעיונות, אבל האחריות לבחון את ההיגיון ולקבל החלטות נשארת אצלנו.
בערב הזה היה לי חשוב לפנות מקום דווקא לחשיבה המשותפת. לא רק עבודה של כל אחד מול הצ׳אט שלו, אלא שיחה שבה בונים משהו יחד.
גאווה של מרצה
אחד הדברים שריגשו אותי במיוחד היה לראות מי מוביל את המועדון: סטודנטים שלימדתי בעבר, שהפעם פגשתי בצד היוזם, המארגן והמנהל.
היה משמח לראות את המקצועיות, ההשקעה והרצינות שבהן הם עושים את זה. הם יוצרים חיבורים עם התעשייה והזדמנויות למידה שיכולים לעזור לסטודנטים במהלך הלימודים וגם אחריהם.
כמרצה, אני רגיל לראות סטודנטים מציגים תרגיל או מגישים פרויקט. לראות אותם מקימים ומובילים מסגרת עבור אחרים, לוקחים אחריות ויוצרים קשרים — זאת גאווה מסוג אחר. אני מאוד גאה בהם.

השנה אני מעמיק, בשנה הבאה I'll be back…
באוניברסיטת רייכמן אני מלמד החל משנת 2018, אבל השנה החלטתי לא ללמד (שבתון כזה), ולהתמקד בעשייה מקצועית ובהעמקה בתחום ה־AI: שילובו בתהליכי עיצוב, בניהול מוצר ופרויקטים וביצירת מוצרים דיגיטליים.
אני רוצה להקדיש את התקופה הזאת לעבודה ולהתנסות, ולהבין מקרוב איך הכלים משנים את התהליך המקצועי, איפה הם מועילים ואיפה נדרשת במיוחד שיקול דעת אנושי. את הידע והניסיון שאצבור אני מתכוון לארוז בשנה הבאה לקורס מתקדם בחוויית משתמש.
המפגש הזה הזכיר לי כמה אני אוהב ללמד, וכמה מספק לפגוש סטודנטים שרוצים להמשיך לשאול ולנסות.
תודה על ההזמנה וההשקעה, לגבי ועידו מהצוות המוביל את מועדון ה- UX/UI באוניברסיטת רייכמן שהקפידו להיפגש איתי לקראת הסדנא, הכל כדי לדייק ולהתאים את הסדנא לצרכי הסטודנטים/יות. וכמובן גם ליתר צוות המועדון שסייע רבות במהלך המפגש ודאג גם לתיעודים, צילומים ואחרונים חביבים , לכל מי שהגיעו אחרי יום לימודים ארוך והביאו איתם סקרנות, אנרגיה ונכונות לעבוד יחד.





